הקדמה- את הפוסט הזה אני מנסה להעלות כבר שבועיים+ ולא מצליחה. בכל פעם שניסיתי להעלות את התמונות הבלוג נתקע! ולא במחשב אחד, אלא בשלושה מחשבים שונים קרה בדיוק אותו דבר. היום כבר נשבר לי, שלחתי משוב זועם לתמיכה של הבלוג [אני אפילו לא בטוחה שפניתי למקום הנכון פשוט לא מצאתי שום מקום שמאפשר לשלוח בקשה לתמיכה טכנית]. Any way... הפלא ופלא כמה שעות אחרי אני סופסוף מצליחה להעלות את התמונות וזה מאפשר לי לשמור יחסית על קצב תקין של עדכון הבלוג :)
ולנושא הפוסט עצמו- חברה שלי חגגה החודש יום הולדת. אפשר לומר שזו החברה הכי טובה שלי. אנחנו שונות מאוד, אנחנו כבר לא מדברות על בסיס יומיומי, אבל הקשר והחיבור בלתי ניתנים לניתוק. יותר מדי היסטוריה, יותר מדי שלבים בחיים שעברנו ביחד, הופכים את הקשר לכזה שלא זקוק ליותר מדי מילים. יש הבנה, יש בדיחות משותפות – פרטיות ובאמת שלא צריך יותר מזה. פעם יצא לנו לקרוא ביחד ספר עם סיפורים קצרים ונתקלנו בקטע הבא: "כשאני שולח למישהו משלוח מנות – איזה תפוח ועוגה, אני נותן לו את זה על ידי שליח ולא בעצמי. כי אני רוצה לומר לו ש... אנחנו כבר קשורים בחיצוניות, אבל העיקר הוא שנהיה קשורים בפנים – מתחת לפני השטח, במקום שאי אפשר לראות. אני לא יכול לשלוח תפוח וחתיכת עוגה למלכת אנגליה – זה יעליב אותה, כי אנחנו לא קשורים אחד לשני. אבל בפורים אני יכול לשלוח תפוח וחתיכת עוגה, כי זה עומק הלב שלי לעומק הלב שלך..."
זה קטע מסיפור שלם שמדבר בעצם על חברות אמיתית ועל הפשטות והאמיתיות שיש בחברות כזאת שהיא פנימית וחזקה. כשקראנו את הקטע הזה ביחד זה הסתדר לי בדיוק עם הקשר שלי ושל אותה חברה ואני חושבת שגם היא הרגישה את זה באותו רגע, לא היה צורך במילים... מאז אני מתכננת בכל פורים לתת לה משלוח מנות עם תפוח (ועוד דברים כמון) בשביל הסמליות. אבל כמובן שכשפורים כבר באמת מגיע אני שוכחת מזה. השנה התחלתי עם כל נושא הסקראפ ובמהלך שיטוטיי בחנויות האונליין הגעתי לחנות של אליס my punch ונתקלתי באלבום בצורת תפוח! כמובן שחשבתי מייד על חברה שלי. סופסוף אכין לה משהו שקשור לתפוח ואוכל לצרף לו את אותו סיפור. לא אפרט שכמובן שהזמנתי את אותו אלבום כמה חודשים לפני היום הולדת בשאיפה לעבוד עליו בניחותא אלא שהוא חיכה וחיכה ובסוף עבדתי עליו רגע לפני ההגשה :) בכל אופן יצא תזמון מעולה, כנראה שיש יד מכוונת מלמעלה שגרמה לי לשכוח בכל שנה מחדש את משלוח המנות של התפוח כי דווקא השנה, בתקופה הספציפית הזאת, הרגשתי שזה נתן לה את החיזוק ואת תשומת הלב שהיא הייתה צריכה.
אז לעניין הביצוע- כשחשבתי על חברה שלי חשבתי על אלבום עדין, רך, מתוק- בדיוק כמוה (שונה בתכלית ממני [0= ) ישר עלו לי לראש הדפים של OCTOBER AFTERNOON. בדיוק "הניחוח" שחיפשתי לאלבום. אני אנצל את הבמה להגיד שעל אף הדברים שעשיתי עד עכשיו והתבטאויותיי החוזרות על הסגנון המועדף עלי (צועק ושמח כבר אמרתי?) אני אוהבת גם סגנונות אחרים, יותר עדינים, הרמונים, שקטים. אני אוהבת דברים יפים!!! [אבל זה לא חכמה, כולנו אוהבות דברים יפים], אני אוהבת מאוד את התוצאה ועל פי התגובה של חברה שלי אני יכולה לסמן וי ענק על הפרויקט הזה.
ולעניין שם הפוסט - הגעתי למסקנה שזה דבילי לקרוא לשם הפוסטים הפרויקט שעשיתי וזה בעיקר מתאים להתחלה אבל מה יקרה כשיהיה עוד פוסט שמציג קנבסים מעוצבים? אז החלטתי לגוון ולתת שם עם זיקה לפוסט (רק זיקה, כי כמו שאפשר חראות אין יותר מדי קשר בין השם לבין התוכן....[0= )
טוב- קצת השתפכתי... אספר רק שעל שולחני יש כרגע החלפת בוקר קייצי מקומונת מוזה להחלפה. אחרי סיעור מוחות והרבה מחשבות איך לבצע סופסוף התחלתי לעבוד על זה. שני דברים כבר מוכנים ואני מאוד מרוצה מהם... [אפרופו, סמיילי המקורית – זוגתי להחלפה, זה פוסט מצוין להראות לך שאני אוהבת עוד סגנונות ולא רק משהו אחד אז אל תילחצי (: ] יש לי עוד כמה דברים להכין להחלפה ואז לשלוח אותה. כשסמיילי המקורית תקבל את ההחלפה אוכל להעלות פוסט מפורט (הפעם אני מתכננת גם לפרט את רוב החומרים שבהם השתמשתי) והרבה תמונות...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה