סוג של מיני אלבום נוסף שהכנתי, עוד עם החומרים הראשונים שהיו ברשותי, הוא מיני אלבום מעטפות. מסגרת מסיבת רווקות שעשינולחברה, אספנו עבורה ברכות אישיות מאנשים שונים ומשלבים שונים בחייה. כל מעטפה נשאה תג של קטגוריה אחרת כמו משפחה, תיכון, חברות, אוניברסיטה וכו'. קודם כל היא היתה צריכה לנחש ממי המכתב - הניחושים היו האקשן והאטרקציה של המשחק הזה. האלבום שימש ומשמש כמובן אחסון ושמירה של כל המכתבים בצורה מסודרת.
לא ציינתי שגם העבודה הזאת וגם המיני אלבום-בית, נעשו כשכל מה שהיה לי זה קופסת נעליים אחת, מלאה בחומרים בערבוביה, תקועה בתוך אחד הארונות. וכל פעם שרציתי לעשות משהו הוצאת את הקופסא, פיזרתי הכל והשתיישבתי על השולחן הנמוך בסלון בשביל להכין דברים. כמובן שכל דבר כזה נעשה בהמשכים ומקטעים כך שכל פעם הכל נדחף חזרה לקופסא ויצא ממנה שוב כשהתאפשר לי. כשהתחלתי לצבור קצת יותר דברים ורציתי להתפתח יצירתית, עשיתי מעשה ופיניתי לי שולחן במרספת שהיה עמוס בשטויות. כיום יש לי מעין פינה שהיא שלי, עם כל הדברים שלי. מאחורי מכונת כביסה ומתקן לתליית כביסה, אי אפשר כמעט לזוז, לא לצדדים ולא קדימה ואחורה. השולחן כל כך מלא קופסאות ו"סדרנים" שלפעמים לא נשאר בכלל מקום על השולחן בשביל לעבוד. אבל אני לא מתלוננת!!!!!! זו הפינה הקטנה שלי ואני הכי שמחה איתה בעולם. בקרוב נעבור לבית חדש ואני מקווה ליצור לי שם מקום קצת יותר אידיאלי :)
יש עוד הרבה קופסאות נעליים מתחת לשולחן, וסט מגירות פלסטיק בצד :) אבל הכי חשוב שלא צריך להחזיר הכל לארון כל פעם מחדש...